שמלת כלה נפוחה

שמלות כלה

שמלת קצפת", הז'אנר העל זמני המוכר והוותיק ביותר בעולם האופנה ובאופנת הכלות בפרט. במשך מאות השנים היה תפקידה של השמלה לכסות חלקים מסויימים בגופה של האישה למען הצניעות אך עם זאת גם לחשוף חלקים אחרים למען המשיכה המינית. בדרך כלל רגליה של האישה נחשבו לטאבו מוחלט בתרבות המערב ומצד שני בפלג גופה העליון היה דקולטה עשיר אשר חשף את הכתפיים ובית החזה. שמלות "הקצפת" נלבשו על שכבות של שמלות תחתוניות בכדי לטשטש את צורת הגוף הנשי. לשיא במגמה זו הגיעה אופנת הלבוש בתקופה הויקטוריאנית )תקופת המלכה ויקטוריה 1901-1837(. בתקופה זו אופנת הצניעות המופלגת הכתיבה את אופנת החישוקים )הקרינולינה(. החל משלהי המאה ה-15 הפכו השמלות הנפוחות והרחבות לשמלות הפופולריות ביותר אשר נלבשו על ידי נשות האצולה והמעמד הגבוהה. בעקבות המהפכה הצרפתית ירדה נפיחותה של השמלה, ורק בשנות ה-50 של המאה ה-19 שבו ונלבשו השמלות הנפוחות ואף הגדילו את נפיחותן וכמות הבד.שמלות חישוק כאלו דרשו מטרים רבים של אריג אשר היו בהישג ידם של העשירון העליון בלבד. נשים אשר אמצעיהן לא הספיקו לכך הסתפקו באריגים זולים יותר ובהיקף קטן יותר של השמלה. קודם לכן, הקרינולינה הייתה עשויה שיער סוס קשיח אך עם גדילת הקפיה של השמלה ועקב כך גדילת משקלן הוחלפו החישוקים לשלדי מתכת על מנת לשמור על צורת השמלה. בתחילת הדרך, השלדים היו עשויים מעץ או עצמות לוויתן גמישות. חצאית הקרינולינה הראשונה נרשמה כפטנט בארצות הברית בשנת 1846. תפוצת המגזינים ומדורי האופנה הביאו לכך שהקרינולינה הפכה לפופולרית גם בקרב מעמד הבניים, ובעקבות ייצור תעשייתי, גם בקרב המעמד הנמוך. למורות היסטוריה רבת שנים, לעיתים נדמה כי הדרמטיות והפומפזיות שלהן, הן תכונות שעלולות לגלגל אותן בקלות במדרון חוסר הסטייל. אך, הז'אנר העל זמני הזה, אשר מגיע מהפנטזיה של כולנו להרגיש ביום הכלולות בדיוק כמו נסיכות מהאגדות, יכול בעזרת עיצוב משובח ומתוחכם להפוך ממאוס ומעורר גיחוך לנחשק ולמפגן של טעם ייחודי. במהלך השנים שמלת הקרינולינה ספגה ביקורת רבה. הקושי ללבוש את השמלה והקושי להתנייד עימה )לעבור מבעד לדלתות או להיכנס ולצאת מכירכרות או לימוזינה בימיינו( והקושי לשבת עימה היוו מקור לביקורת ולעג. כך, בשנות ה-50 של המאה ה-19, הפוריטנים )תנועה דתית נוצרית( באנגליה מתחה ביקורת רבה על השמלה אשר כולאת את האישה מחד, והבלתי צנועה מאידך )כאשר האישה ישבה או נפלה השמלה המנופחת הראתה את תחתוניה(. הדעה הרווחת בימיינו היא שהשמלה הנפוחה הינה מאוד מסורבלת ואינה נוחה לתנועה.בעוד שבזמנים עברו הדברים היו נכונים, כיום, ישנם פטנטים שונים לעיצוב שמלה נפוחה בעלת רבדים של בדים אך עם זאת בעלת נוחיות. שמלות ה"קצפת" המודרניות כבר לא בנויות מחישוקים לרוב אלא משכבות של בד או מבד עבה ונפוח, היוצרים אפקט הנפח ההיסוטרי מבלי לוותר על הנוחות והאפשרות לרקוד עד עלות השחר בשמלת החלומות ומבלי לפחד שהשמלה תהפוך לדלעת בחצות.
מאת: מריה זאקסון


No Comments

Comments are closed.